בעבור אחוז ניכר מקרב בני גיל השלישי, שחיקת פרקים אשר גורמת להגבלת התנועה ולכאבים עזים היא תופעה מוכרת. אוסטאוארטריטיס (אוסטאו – עצם, ארטיריטיס – הליך ניווני) היא מחלה שבה הסחוס במפרקים החיוניים נפגע, ולכן קיימת פגיעה ניכרת בפעילות היומיומית של החולה, גם אם מדובר בפעילויות פשוטות ואלמנטריות למדי. המחלה פוגעת בעיקר במפרקי ידיים, אצבעות, כתפיים, ברכיים, ירכיים, קרסוליים, כפות רגליים ועמוד השדרה. שחיקת הסחוס גורמת לדלקות פרקים חריפות ולחיכוך העצמות אלה באלה. לכן החולה סובל מכאבים בלתי נסבלים, מה שגורם לו להימנע מתזוזה, ובסופו של דבר גם לניוון השרירים.
מי שסובל מאוסטאוארטריטיס עשוי לסבול מכאבים אשר נעים בטווח של בין קל לבין בלתי נסבל. כמו כן, הם עלולים לסבול מקושי תנועתי משמעותי ביותר. הכאב עשוי להתמקד בהתחלה רק במפרקים באזור מסוים, אך תוך זמן קצר גם מפרקים אחרים עשויים לכאוב. אזורים אלה בדרך כלל הופכים לנפוחים, ובעקבות כך חלה התדרדרות ניכרת באיכות חייו של החולה. הקושי התפקודי הוא ממשי ביותר וגורר עמו בושה, תסכול, חוסר אונים משווע ודיכאון.
חולי אוסטאוארטריטיס כאמור מתקשים מאוד בביצוע פעולות פשוטות ביותר, ולכן הם זקוקים להשגחה צמודה, 24 שעות ביממה. במקרים כאלה אין ברירה אלא לפנות לחברת סיעוד ומהעסקת עובד זר או מטפלת סיעודית.
מטפלת סיעודית יכולה לסייע לקשיש בביצוע פעולות בסיסיות, תוך שילוב והתייחסות לטיפול הרפואי הנדרש: היא תוודא שמהטופל לוקח את משככי הכאבים, ילווה את הקשיש לטיפולי הפיזיותרפיה אשר נועדו לשפר את טווח התנועה של המטופל, תכין עבורו אוכל שיאפשר למטופל לשמור על משקל תקין ועל אורח חיים בריא, ככל הניתן. מעבר לכך מטפלת סיעודית משמשת כאוזן קשבת למטופל, ולפעמים היא הפן החברתי היחיד בחייו של המטופל, ובכך היא מפיגה את בדידותו ושעמומו, ומונעת הרעה במצב רוחו של הקשיש.