הטכנולוגיות החדשות שמסייעות לנו בכל תחום בחיינו, מצאו פתרון גם לנושא העזרה לקשישים בשנים שבהן הם כבר לא צלולים, סובלים ממחלות שונות ולכן הם זקוקים לעזרה.
מדובר בצמידים עמידים אשר נמצאים על היד של הקשיש לאחר שהוטבעו בו כל הפרטים החשובים הקשורים אליו. הקשיש אינו מסוגל להוריד את הצמיד מידו ולכן הוא נמצא עליו לאורך כל שעות היום והלילה.
צמידי זיהוי רפואיים הם מוצרים מצילי חיים לאור המידע הרבה אשר נאגר בתוך הצמיד ומאפשר במקרים מסוימים להבין באופן מהיר מיהו האדם ומהו הרקע הרפואי שלו.
קשישים חולים שיש להם בעיית זיכרון יוצאים לא אחת מביתם ואינם יודעים את הדרך בחזרה. בני המשפחה וחברים מחפשים אותם ומדובר במשימה שאינה פשוטה כלל. מי שנתקל באדם מבוגר שהוא תלוש מהמציאות מסייע לו ומזעיק סיוע. במקרים הללו אפשר לבדוק את המידע הקיים בצמיד וכך לגלות את משפחתו.
מאגר המידע שמכיל הצמיד כולל את שמו של הקשיש ומספר תעודת הזהות שלו, כתובתו, פרטים של קרובי משפחה כולל מספרי טלפון, מידע על מחלות הרקע שלו, רגישויות לתרופות, למזון וכו’, תרופות קבועות שהוא נוטל.
מדובר במידע אקוטי אשר מסייע במקרי חירום כיוון שהוא מעניק לגורם הרפואי ידע בסיסי ומהותי לגבי הזיהוי של האדם הקשיש, פרטים של קרובי המשפחה שלו ומידע על הרקע הרפואי. מדובר במידע בסיסי אשר בזכותו הרופאים יודעים כבר בדקות הראשונות אילו פעולות יש לבצע.
הדבר הוא אקוטי בכל מחלה ומחלה כרונית כמו ברונכיטיס מצריכה טיפול באמצעות תרופות מיוחדות אשר יוצרות שיפור כמעט מידי במצבו של כל חולה.
אנשים מבוגרים אשר אינם מסוגלים להתנהל בבית באופן עצמאי פונים למוסד לביטוח לאומי כדי לקבל סיוע יום יומי וזאת בהתאם לבריאותם. לאחר שרופא גריאטרי בוחן את מצבם הרפואי באמצעות מבחן ADL ,כדי לדעת אם הם מסוגלים לבצע כמה פעולות בסיסיות בעצמם או זקוקים לסיוע רציף כמו להתלבש לבד, לאכול, לקום ממצב שכיבה למצב ישיבה, לשלוט על הסוגרים ועוד.
אם על פי בדיקה זו האנשים המבוגרים זקוקים לעזרה יום יומית, הם פונים לחברת סיעוד אשר מפנה אליהם מטפלת אשר מבצעים טיפול בקשישים. יש כמה פעולות בסיסיות שהמטפלת מסייעת להם כמו רחצה יום יומית, התלבשות, האכלה, שתייה הקפדה על נטילת תרופות ועוד.
כאשר המטפלת נמצאת בבית כמה שעות ביום, היא מבצעת גם קניות בסיסיות, מבשלת עבורם ודואגת שהם יאכלו. החשש הוא שהאנשים המבוגרים לא יאכלו כלל אם לא יגישו להם מזון ואם לא מוודאים שהם אכן אוכלים בפועל. כיוון שהם שוכחים לאכול לאור המחלות שהם סובלים מהם והדיכאון שמוביל למצב שהם אינם אוכלים כראוי.