הסיפור של חיים מנדלוביץ

חיים מנדלוביץ

נולדתי בשנת 1934 בעיר יס שברומניה.

במלחמה הייתי בטרז’ניציה 4 שנים עם האח שלי.

עלינו לארץ ישראל אחרי המלחמה בשנת 1945. וב 15/5/47 הגענו לטבעון.

אבא שלי היה ספר בטבעון והוא גם היה שליח לרומניה שהביא משם 30 משפחות לישראל.

אני רכבתי לבית ספר בקרית עמל על חמור.

שירתי שנתיים וחצי בצבא. הינו עולים בשיירות משוריינות להר הצופים. אני הייתי מקלען ועמדתי בעמדה 8 שעות מול השער הראשון של הר הצופים.

משנת 1954 שירתי במילואים כמפקד אג’ש של כל טבעון ועברתי קורס מיוחד להצלה.

עבדתי כפועל ונגר ב’סולל בונה’, בניתי מעברות וקיבוצים והייתי חזק כמו שור. עשיתי את כל העבודות בידיים, עם מסור יד.

המשכתי לעבוד בסולל בונה עד שהתחתנתי עם נחמה. הייתה לנו במשך  40 שנה חנות גלינטריה (לחומרי סידקית, גופיות ועוד) בטבעון, אבל סחורה באיכות! הייתה לנו גם חנות לניקוי יבש במשך 20 שנה.

נחמה אשתי עברה ניתוח בשנות ה- 60 ולא יכלה ללדת ילדים. בסוף שכנעו אותנו שזה לא טוב להיות לבד, שצריך שיהיה בן שיגיד עלי קדיש וצריך גם בת.

אז הלכנו  לעזרה סוציאלית ואמרנו שאנחנו רוצים לאמץ. קיבלנו בת, וקראנו לה ליאורה- מילאה את הבית באור ושמחה. אחרי כמה שנים לא רצינו שהיא תהיה לבד , הלכנו שוב לעזרה הסוציאלית, אמרנו יש לנו בת יפייפיה, עכשיו אנחנו רוצים בן. לא עבר חודש חודשיים והגיע הבן. אמרנו לליאורה שאנחנו הולכים להביא לה אח, היא כל כך שמחה, ואנחנו רעדנו מהתרגשות. הביאו את הבן ואמרו לנו “זה הבן שלכם” בשבת עליתי לתורה ונתתי לו את השם מנחם מנדל, השם של אבא שלי.